ישראל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים.

טענות התובע

ביום 23.7.08, עמד התובע ברמזור אדום, כאשר הנתבע הגיע מאחוריו, ופגע בו, תוך שהוא הודף אותו אל הרכב שלפניו.

התובע טוען כי לרכבו נגרם נזק הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי, כאשר חב' הביטוח שירביט, המבטחת את הנתבע, פיצתה אותו רק בגין הנזק בחלק האחורי של הרכב.

טענות הנתבעים

הנתבעים מכחישים את אחריותו של הנתבע לנזק שנגרם לחלקו הקדמי של רכב התובע.

בכתב ההגנה טענו כי הנתבע הבחין בתאונה בין רכב התובע לרכב שלפניו, ועל כן עצר ופגע ברכבו של התובע פגיעה קלה בלבד מאחור.

הנתבעים מציינים כי התאונה אירעה לאחר שהנתבע יצא מרמזור ובעוד הרכבים עומדים בעליה, ועל כן לא יתכן כי המכה הקטנה שקיבל רכבו של התובע מאחור, גרמה נזק גם לחלקו הקדמי.

דיון

בדיון לפני העידו הצדדים ועד מטעם התובע וכן נציג חב' הביטוח הביא טענותיו.

המחלוקת בענייננו הינה בשאלה האם רכבו של התובע נהדף אל הרכב שלפניו כתוצאה מהמכה שקיבל מהנתבע, או שמא אירעה תאונה בין התובע לרכב שלפניו עוד טרם מעורבות הנתבע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי הנתבע ראה תאונה בין רכב התובע לבין הרכב שלפניו ונעצר (פסקה 3 לכתב ההגנה). אולם, בעדותו חזר בו הנתבע מדברים אלה: "אני ראיתי את המרחקים. זה שראיתי את המזאדה זה שראיתי אח"כ את המרחק הגדול, זה אומר שהם העיפו אותה במעלה העליה, היה מרחק גדול בין הרכב שלהם לבין הרכב הנוסף המזדה, לא ראיתי ממש את התאונה..." (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 2) כלומר הנתבע ראה אוסף של נסיבות מהן הסיק כי אירעה תאונה בין התובע לרכב שלפניו, אולם לא ראה תאונה ממש, כפי שנטען בכתב ההגנה.

אמנם, הנתבע טוען גם כי לא ראה את רכב התובע נהדף אל הרכב שלפניו "לא ראיתי את התאונה מקדימה, לא הגיוני שאני נכנסתי בו, הייתי מרגיש שהייתי דוחף אותו. לא ראיתי אותו עף על הרכב קדימה." (עמ' 3, שורה 9), אולם מאחר והנתבע לא ראה ולא יכול להעיד לגבי אף אחת מהגרסאות, הרי שלא ניתן, על סמך עדותו בלבד, לפסול איזו מהן.

לכך יש להוסיף את העובדה שמיד לאחר התאונה, חתמו כל הנהגים המעורבים על מסמך – ת/1 – בו נרשמו פרטי התאונה ובין היתר, נכתב בו "רכב מס' 1 נכנס ברכב מס' 2 ודחף אותו לרכב מס' 3. הרכבים ניזוקו. רכב מס' 2, 3 היו במצב עמידה, בסמן הפגיעה של רכב מס' 1" (רכב מס' 1 הוא רכב הנתבעים, רכב מס' 2 הוא רכב התובע ורכב מס' 3 שייך לנהגת שהיתה מלפנים, אשר אינה בעלת דין בתיק זה – ר.ג.מ.).

כן, יש לציין כי בהודעת הנתבע לחברת הביטוח נרשם כי הנתבע הבחין ברכב התובע הודף את הרכב שלפניו 20 מ' קדימה. גרסה זו, כאמור, התגלתה במהלך עדות הנתבע, כגרסא שאינה נכונה.

התובע, מנגד, נתן עדות בהירה לנסיבות התאונה המגובה על ידי עד מטעמו. אמנם, התובע לא הביא לעדות את נהגת הרכב שלפניו אך הסביר זאת בכך שבכל מקרה היתה זו מעידה כי התובע הוא שפגע בה (עמ' 2, שורה 4).

מר יהודה גרין אשר ישב לצידו של התובע בעת התאונה תמך בגרסת התובע לאופן קרות האירוע ותיאר היטב כי לאחר הפגיעה היו הוא והתובע בהלם (עמ' 2, שורה 13) אולם גם הנהגת ברכב שלפניהם היתה מבוהלת (עמ' 2, שורה 14).

גרסת התובע הנתמכת על ידי העד מטעמו, מקבלת תימוכין גם בת/1 וכן מן העובדה שכפי שעלה מעדות הנתבע, הרי שכלל לא ראה את אופן קרות התאונה וכך גם לא ראה תאונה כלשהי בין התובע לרכב שלפניו, אשר קדמה לפגיעתו של הנתבע ברכב התובע. עדותו שומטת את הקרקע תחת הטענה בכתב ההגנה, לפיה הנתבע פגע ברכב התובע רק לאחר שזה פגע ברכב שנסע לפניו.